בספטמבר 2023 פנה אלינו מנכ"ל סטארטאפ בתחום הפינטק. קראו לו איתן . הוא עמד לסגור סבב A עם קרן אמריקאית, וביום רביעי אחד התקבלה אצלו הודעת וואטצסאפ מה-CFO של הקרן: "אנחנו צריכים לדבר על משהו שמצאנו."

מה שהם מצאנו: כתבה מ-2016 על סכסוך משפטי בין איתן לבין שותפים עסקיים בחברה קודמת. הכתבה הייתה במקום השלישי בגוגל כשמחפשים את שמו. הסכסוך הסתיים בפשרה לפני 6 שנים, אבל הכותרת נשארה: "מנכ"ל חברת X מואשם בניהול כושל והעלמת מידע"

התוצאה: הקרן ביקשה "להקפיא את התהליך לשבועיים" כדי לבדוק. בשפה של VCs, זה אומר "אנחנו בחוץ אלא אם תוכיח שזה לא בעיה"

הבעיה שגוגל יצר (ואדם סמית' היה שונא)

איתן לא היה פושע. הוא היה יזם שעבר משבר עסקי, תיקן אותו, והמשיך הלאה. בשוק בריא, זה בדיוק מה שאמור לקרות. אדם סמית', אבי הכלכלה המודרנית, כתב על "היד הנעלמה" - הרעיון ששוק חופשי מאפשר לאנשים לכשול, ללמוד, ולחזור חזקים יותר.

אבל גוגל שבר את המנגנון הזה. במקום "יד נעלמה" שמאפשרת תיקון, נוצרה "יד שולטת" שמקפיאה אותך בגרסה הכי גרועה של עצמך. הכתבה מ-2016 לא רק נשארה באינטרנט - היא הפכה לכרטיס הביקור הדיגיטלי של איתן.

כל משקיע פוטנציאלי שבדק אותו ראה את זה ראשון. לא את החברות שהוא בנה מאז. לא את הלקוחות המרוצים. לא את ה track record של 7 שנים ללא בעיות. רק את הכתבה.

מה אומרת לנו הלכת קראוס, ואיך משנה את המשחק?

כשאיתן  הגיע אלינו, הוא חשב שאין לו סיכוי. "הכתבה נכונה עובדתית" הוא אמר. "אני לא יכול לתבוע על דיבה" הוא צדק בחלקו. אבל יחד עם עו"ד גיגי, השותף המשפטי שלנו, הבנו שהשאלה היא לא "האם המידע נכון?" אלא "האם המידע הזה עדיין רלוונטי?"

ב-2010, בית המשפט העליון דן בדיוק בסוגיה הזו בפרשה שנקראת "הלכת קראוס". המקרה עסק בעיתון שסירב להסיר ידיעות ישנות מהארכיון הדיגיטלי שלו. בית המשפט קבע שני עקרונות חשובים:

ראשית, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הם ערכים עליונים - אבל הם לא מוחלטים.

שנית, ככל שחולף הזמן, האיזון משתנה. מידע שהיה בעל עניין ציבורי לגיטימי לפני 7 שנים לא בהכרח רלוונטי היום. בפרט כשמדובר באדם פרטי (לא איש ציבור) שהאירוע בעברו כבר הסתיים.

בית המשפט הנחה לבצע "מבחן איזון" בין שלושה גורמים:


כמה זמן עבר מאז האירוע?

מה חומרת הפגיעה במוניטין של האדם?

מה העניין הציבורי כיום במידע הזה

במקרה של איתן?
התשובות היו ברורות:


7 שנים מאז הסכסוך הסתיים

הפגיעה עצרה סבב גיוס - משמעותית ביותר.

העניין הציבורי? קרוב לאפס. איתן לא איש ציבור, לא פוליטיקאי, לא מנהל תאגיד ציבורי
הלכת קראוס נתנה לנו את המסגרת לטעון שגוגל (ובעיקר העיתון שפרסם את הכתבה המקורית) מפרים את זכותו של איתן לשם טוב על ידי המשך החשיפה של מידע שאינו רלוונטי עוד.

חשוב לזכור שלא כל תגובה צריכה להיות פומבית. לעיתים, פנייה ישירה למקור הביקורת, תיקון פנימי של בעיה, או ניטור מתמשך מספיקים. המטרה היא לנטרל איומים בשלב המוקדם ביותר האפשרי, לפני שהם הופכים למשברים גלויים שדורשים ניהול תקשורת מורכב.

מה עשינו בפועל?

עם הבנה משפטית ברורה, בנינו אסטרטגיה משולבת:

1. פנייה משפטית מבוססת קראוס

הגשנו תלונה לעיתון המקורי עם בקשה להסרת הכתבה מהארכיון או לפחות שינוי הכותרת. טענו על פי הלכת קראוס: האיזון בין זכות הציבור לדעת (אפסית) לבין הנזק למוניטין (אדיר) מחייב הסרה.

2. בקשת GDPR לגוגל

מכיוון שאיתן היה אזרח אירופי, הגשנו גם בקשה לגוגל תחת תקנת ה-GDPR על "הזכות להישכח" - שהיא למעשה הגרסה האירופית של הלכת קראוס.

3. אסטרטגיית תוכן נגדי

במקביל לזרוע המשפטית, בנינו "שכבת אמת עכשווית":


הקמנו דף לינקדאין מחוזק עם המלצות מלקוחות.

יצרנו 3 מאמרי thought leadership בפינטק שאיתן פרסם בבלוגים רלוונטיים.

ביצענו OSINT מלא ועדכנו כל פרופיל מקצועי שלו.

התוצאה (והפער בין ישראל לעולם)

אחרי 11 ימים, גוגל הסירה את הלינק מתוצאות החיפוש באיחוד האירופי בלבד. בארה"ב? הוא נשאר. זה החושף בעיה: הלכת קראוס קיימת בישראל, GDPR באירופה - אבל בארה"ב, שם רוב המשקיעים, אין הגנה דומה.
לכן המשכנו באסטרטגיית התוכן. אחרי 6 שבועות, הצלחנו להוריד את הכתבה למקום ה-8 בגוגל ארה"ב. בפרקטיקה - מתחת לקו הראות.

איתן סגר את סבב הגיוס בינואר 2024.

מה זה אומר עליך?

הלכת קראוס היא כלי חשוב, אבל היא לא קסם. היא לא תמחק אוטומטית כל כתבה ישנה עליך. היא נותנת לך זכות לטעון שהעבר שלך לא צריך להיות העתיד שלך. אבל בסוף, הקרב הוא על מי שולט על הנרטיב.

אם הסיפור שגוגל מספר עליך לא משקף מי שאתה היום - תתחיל לספר סיפור אחר. חזק יותר. נכון יותר. עכשווי יותר.

רוצים לדעת איך הנרטיב הדיגיטלי שלכם נראה? חפשו את השם שלכם בגוגל במצב incognito ושאלו את עצמכם: זה מי שאני באמת?