למי שייכת הזהות הדיגיטלית שלי

אני רוצה לשאול אתכם משהו פשוט. אם מחר בוקר מישהו יחפש את השם שלכם בגוגל, מה הוא יראה? האם זה מה שאתם רוצים שהוא יראה? ואם לא מה אתם יכולים לעשות בקשר לזה?

התשובה הקצרה היא: פחות ממה שאתם חושבים.

הרגע שבו הבנתי שמשהו שבור

לפני זמן מה ישבתי וחשבתי על שאלה שנשמעת פשוטה אבל ככל שחפרתי בה יותר, הבנתי שהיא הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה. הנה השאלה: מה ההבדל בין ילד בגן שאסור לצלם אותו ובין מבוגר שצולם בהרצאה מקצועית שלו ב-2015?

החוק מגן על הילד בצורה הרמטית. צריך אישור הורים, אסור להשתמש בטלפון אישי, אסור להעלות שום דבר ללא הסכמה מפורשת. הסיבה פשוטה ילד לא יכול לדמיין מה יקרה לתמונה שלו בעוד עשרים שנה.

אבל מה עם המבוגר? הוא הסכים. הוא עמד מול קהל ואמר "כן, תצלמו" אז הכל בסדר, נכון?

לא בדיוק.

הוא הסכים לעולם שהיה קיים ב 2015. עולם שבו הקלטה נשמרת ביוטיוב ואנשים יכולים לראות אותה. הוא לא הסכים לעולם של 2025, שבו מערכת בינה מלאכותית יכולה לאמן את עצמה על הקול שלו, על הידע שלו, על הסגנון שלו, ואז לייצר גרסה דיגיטלית שלו שמדברת, מייעצת ומוכרת בלי לשלם לו שקל ובלי לשאול אותו.

ההסכמה שנתת בעולם ישן לא תקפה בעולם חדש. וזה פרצה ענקית שאף אחד עוד לא סגר.

השייק שאי אפשר לפרק

כדי להבין למה כל כך קשה להגן על עצמך היום, צריך להבין איך בינה מלאכותית עובדת.

כשמערכת בינה מלאכותית מאומנת, היא "בולעת" מיליארדי טקסטים מהרשת. כתבות, ראיונות, פוסטים, הקלטות. כל המידע הזה לא נשמר כקובץ נפרד שאפשר למחוק. הוא מתמזג לתוך המוח הדיגיטלי בצורה שדומה לשייק. ברגע שהכנסת תות, בננה ומלון לבלנדר אי אפשר להוציא את התות בחזרה. אפשר לזרוק את כל השייק ולהתחיל מחדש. אבל לבנות מחדש מערכת בינה מלאכותית עולה מאות מיליוני דולרים. אף חברה לא תעשה את זה בגלל בקשת מחיקה של אדם אחד.

האירופאים חוקקו חוק EU AI act שאומר שאנשים יכולים לדרוש מחיקת המידע שלהם ממערכות כאלה. אבל הפתרון הטכני היחיד לא קיים עדיין. אז יש חוק שאי אפשר לאכוף אותו. קנסות שמשולמים, שייק שנשאר.

ובישראל? אין אפילו את החוק הזה.

מתי הצינור הופך לאחראי

פלטפורמות כמו גוגל ויוטיוב תמיד טענו שהן רק "צינור". הן לא אחראיות למה שמועלה אליהן, בדיוק כמו שחברת הטלפון לא אחראית למה שאתה אומר בשיחה.

אבל יש רגע שהצינור הופך לאחראי. פורנהאב למדה את זה בדרך הקשה. בית משפט קבע שברגע שעובדי החברה הוסיפו תגיות, כותרות וקטגוריות לתוכן כדי למשוך יותר צופים ולמכור פרסומות - הם כבר לא "צינור". הם עורכים פעילים שמרוויחים מהתוכן.

גוגל עושה בדיוק אותו דבר. האלגוריתם שלה בוחר מה להציג ראשון, מה להמליץ עליו, מה לדרג גבוה. היא לא סתם מאחסנת - היא עורכת ומקדמת. השאלה אם ומתי בית משפט ישראלי יגיע לאותה מסקנה היא שאלה שעדיין פתוחה לגמרי.

השם שלך הוא המותג שלך - אבל החוק לא יודע את זה

בעידן שבו כולם צריכים לשווק את עצמם, הגבול בין עצמאי לשכיר כמעט נמחק. רופא, מתכנת, יועץ, מטפל כולם בונים פרופיל, מציגים הישגים, מנהלים מוניטין דיגיטלי. השם שלהם הוא המותג שלהם.

אבל החוק עדיין חי בעולם ישן. הוא מגן על מותגים רשומים, על לוגואים, על סימני מסחר. מי שיש לו חשבונית מוגן יותר ממי שיש לו תלוש משכורת. ואם מישהו בונה "נדל"ן דיגיטלי" שלילי על השם שלך קונה דומיינים, מפרסם כתבות שמות אותך בראש תוצאות החיפוש  החוק הישראלי נותן לך מעט מאוד כלים להתמודד.

אז מה עושים?

אין לי תשובות קלות. אבל יש לי שאלה אחת שאני חושב שכל אחד צריך לשאול את עצמו:

האם אני שולט במה שאנשים רואים כשהם מחפשים אותי?

כי אם לא  מישהו אחר שולט. וזה יכול להיות גוגל, יכול להיות אתר ישן, יכול להיות מערכת בינה מלאכותית שלמדה עליך דברים שאפילו לא ידעת שהיא יודעת.

הזהות הדיגיטלית שלך היא הנכס החשוב ביותר שיש לך היום. הגיע הזמן להתחיל להתייחס אליה ככזאת.